ליקריץ– השורש המתוק עם ההיסטוריה הארוכה
קשה לחשוב על צמח מרפא עם היסטוריה עשירה יותר משורש ליקריץ (שוש קירח). מדובר באחד הצמחים הנפוצים והעתיקים ביותר לשימוש – כזה שהופיע כמעט בכל מסורת רפואית מוכרת: מהרפואה הסינית, דרך יוון העתיקה ועד הרפואה הערבית המסורתית. אפילו באתרים ארכיאולוגיים בני אלפי שנים מצאו עקבות שלו.
מקום של כבוד ברפואה הסינית
בעוד שרוב הצמחים ברפואה הסינית משויכים לאיברים מסוימים, שוש קירח הוא יוצא דופן: מייחסים לו השפעה על כל 12 המרידיאנים – כלומר על כל איברי הגוף. הוא מופיע באינספור פורמולות סיניות לא רק בזכות פעולתו הרפואית, אלא גם כצמח "מגשר": הוא מחבר בין שאר רכיבי הפורמולה, עוזר להם להיספג טוב יותר, ואף מגן על הקיבה מהשפעות פחות נעימות של צמחים אחרים.ליקריץ נחשב לצמח בעל עוצמת פעילות מתונה, ואופיו לח וקריר.השימושים העיקריים שלו הם לטיפול במערכת הנשימה (שיעולים, אסטמה, ברונכיטיס) ובמערכת העיכול (כיבים, דלקות מעיים, צרבת).
לפי המסורות השונות, הצמח תורם במגוון פעילויות:
- נוגד דלקת ונוגד חמצון
- מחזק ואדפטוגן (תומך בחוסן הגוף)
- מכייח, מרכך ומרגיע שיעול
- נוגד אלרגיה ואסטמה
- משקם אדרנל ותומך בריריות
- מעודד התחדשות רקמות
רכיבים פעילים
- -Glycyrrhizin – נוגד דלקת, אנטי-אלרגי, מכייח. מדמה את מבנה הורמון הקורטיזול ("הורמון הסטרס") ובכך מסייע לגוף להשתקם מהר יותר לאחר תקופות סטרס, עם דגש על חיזוק ואיזון הציר ההורמונלי בגוף . לכן גם הצמח משמש לגמילה מתרופות סטריאודליות.
- Liquiritin -נוגד דלקת .
שימושים עיקריים:
- מחלות מעיים דלקתיות (קרוהן, קוליטיס)
- כיב פפטי (אולקוס)
- אסטמה, ברונכיטיס כרוני, אלרגיות
שימושים משניים:
- שיעול יבש או עוויתי
- חומציות יתר וצרבת
- זיהומים במערכת הנשימה
- מחלות אוטואימוניות
- אוסטיאופורוזיס
- מתח וסטרס מתמשך
- תסמיני גיל המעבר
- עידוד וזירוז תהליכי החלמה
- משקם בלוטות תריס ואדרנל
- מחזק ומזין מערכת עצבים
אזהרות ושימוש נכון
במצבים הבאים מומלץ להימנע מהצמח: הריון, נטילת גלולות/תחליפי הורמונים/טוסטסטרון, יתר לחץ דם, משקל עודף, הפרעות תפקודיות של הכבד, נגמלים מאלכוהוליזם, אנשים בעלי פעילות מעי איטית, חוסר אשלגן, אי ספיקת כליות. הצמח אסור עם תרופות משתנות או משלשלות, תרופות המסדירות קצב לב וקורטיקוסטרואידים.
לסיכום ליקריץ הוא צמח רב-שימושי עם היסטוריה של אלפי שנים, נוכחות כמעט בכל מסורת רפואית ידועה, ורלוונטיות מחקרית גם היום. בזכות טעמו הנעים, השפעתו המתונה והיכולת שלו "לחבר" בין צמחים אחרים – הוא אחד היסודות החשובים ביותר ברפואת הצמחים המודרנית.